גליל מערבי

עכו

בשנת 1882 לורנס אוליפנט, חבר פרלמנט בריטי וחובב ישראל, אמר על עכו כי "מכל הערים שלחוף הסורי, מאנטיוכיה ועד עזה, אין עיר שדברי ימיה מלאים מאורעות רבים כל כך כעכו, ואין עיר כמותה שהשפעתה הישירה על גורלה של כל הארץ הייתה גדולה כל כך". במהלך הסיור בעכו תוכלו לחוות ולראות את אותו עושר תרבותי, היסטורי ונופי שדיבר עליו אוליפנט.

כיום עכו היא עיר מעורבת בעלת כ-50,000 תושבים השוכנת לחופו של הים התיכון בחלקה הצפוני של מדינת ישראל. לעכו עבר עשיר ומפואר אשר נקשר, בדומה ליפו, עם נמלה הטבעי שמשך אליה אנשים רבים לאורך ההיסטוריה. זוהי למעשה אחת הערים העתיקות בארץ המיושבות כמעט ברציפות החל מלפני כ-4,000 שנים. שתי תקופות זוהר היו לה לעכו, האחת בתקופה הצלבנית, בה הפכה גם לבירת הממלכה הצלבנית, והשנייה בתקופה התורכית, בעיקר בימיהם של דאהר אל עומר ואחמד אל-ג'אזר. בשנת 2001 ארגון אונסק"ו לחינוך, מדע ותרבות הכריז על עכו כאתר לשימור מורשת תרבות עולמית. בין היתר, נכתב בהכרזה כי "עכו היא עיר היסטורית יוצאת דופן, במובן זה שהיא משמרת את שרידיהם הממשיים של הבניינים הצלבניים מימי הביניים, מתחת לעיר המבוצרת המוסלמית שהוקמה במאות ה-18 וה-19". בעכו מספר מקומות מומלצים לביקור: אולמות האבירים, מנהרת הטמפלרים, טיילת הנמל והשוק הססגוני.

אולמות האבירים

תוכלו להתחיל את ביקורכם באולמות האבירים, אחד האתרים הצלבניים המרתקים בעכו. לאחר סרטון קצרצר המספר את סיפור המקום ואת סיפורם של הצלבנים תוכלו להגיע לאולמות עצמם. במידה ותרצו תוכלו להיעזר במדריך קולי שניתן לאסוף בכניסה לאתר.

סיפורם של הצלבנים בארץ ישראל מתחיל בשנת 1099 עם הגעתו של מסע הצלב הראשון וכיבוש הארץ מידי המוסלמים. זמנם של הצלבנים באזור היה יחסית קצר ובשנת 1291 עוזבים הצלבנית את הארץ באופן סופי. למרות זאת, מצליחים הם להטביע את חותמם על נופה ועברה של הארץ. כאמור, בשלב מסוים הופכת עכו לבירת הממלכה הצלבנית ואולמות אלו הם למעשה חלק מהמצודה של המסדר ההוספיטלרי- אחד המסדרים הצלבניים שהיו במקום. החפירות הארכיאולוגיות במקום החלו בשנות החמישים והשישים ונמשכו בשנות התשעים כחלק משיקום וייצוב אולמות שהחלו מתערערים.

במתחם אולמות האבירים תוכלו לראות את החצר המרכזית שהייתה לב המצודה וסביבה נבנו אולמות המצודה, את השירותים העתיקים של הצלבנים בצפונה מערב החצר, את חדר האוכל של הצלבנים ואולמות נוספים ששימשו לאחסנה ולמחייה.

מוזיאון אסירי המחתרות של עכו

על יסודותיה של המצודה ההוספיטלרית, כמו בחלקים נוספים של העיר העתיקה, נבנו מבנים עות'מאניים. במקום להחריב עד היסוד את המבנים הצלבניים ולבנות חדשים במקומם, החליטו למלא אותם בחול, לתרום לחוזק המבנים ולבנות מעליהם. מבנה זה שימש בתחילה כבית הממשל ולאחר מכן כבית כלא ובסיס צבאי. גם בתקופה הבריטית שימש המקום כבית כלא.

המוזיאון מספר את סיפורם של אותם אסירי המחתרות שפעלו למען הארץ תוך הגבלות ואיסורים רבים. אחד האסירים המפורסמים ששהה כאן בכלא הוא זאב ז'בוטינסקי שנכלא כאן ב- 1920, וכן סיפור שמונת עולי הגרדום שמצאו את מותם בתלייה בכלא עכו.

בנוסף, סיפור פריצה מרתק התרחש כאן בשנת 1947. כוח אצ"ל, בתיאום עם האסירים היהודיים ששהו בתוך הכלא, פרצו לכלא והצליחו לשחרר 27 אסירים. לאחר בדיקה קפדנית של התנאים ומקורות מידע שונים, הן בידי האסירים והן בידי כוחות האצ"ל מבחוץ, נמצאה נקודת תורפה באזור החמאם התורכי ומשם הוחלט לבצע את הבריחה. הוחלט כי המשאבים הקיימים יספיקו להברחת 41 מן האסירים היהודיים הנמצאים בכלא אשר ייבחרו לפי דחיפות שחרורם. אגב, ההחלטה מי יוברח ומה יישאר בכלא, הוטלה על איתן לבני- אביה של ציפי לבני. מבצע הפריצה נקבע ל-4 במאי 1947 בשעה 16:00. בשעה 16:22 חומת המבצר פוצצה והמבצע יצא לדרכו. לאחר כמה שעות יצאו הכוחות מעכו ולבסוף הגיעו אל יעדים מוגנים. 9 לוחמים נהרגו וחמישה נפלו בשבי הבריטי. את נקודת הפריצה תוכלו לראות בסמוך לחמאם התורכי. במהלך הסיור במקום תוכלו לראות את חדר הגרדום, את חצר בית הכלא, את חדרי הכלא המשוחזרים ואת בתי המלאכה. כמו כן תוכלו לראות סרטונים קצרים אודות המקומות השונים.

חמאם אל באשה

בביקור בחמאם תוכלו לחוות את עכו התורכית ואת סיפורו של החמאם שנבנה בסוף המאה ה-18 על ידי אחמד אל ג'זאר- מושל עכו. אל ג'זאר תרם רבות לקידום ופיתוח עכו והחמאם הוא אחד מן המבנים שבנה בעיר. החמאם בנוי מזרקות ועמודי שיש מפוארים ובו חדרים פרטיים וציבוריים. מלבד היותו מקום למרגוע וטיפול גופני ונפשי, היה החמאם מקום להיטהרות ולמפגשים חברתיים. שלושה בלנים יספרו את סיפור החמאם ועכו בתקופה התורכית בעזרת אלמנטים קוליים וחזותיים מיוחדים.

מנהרת הטמפלרים

אתר נוסף בו תוכלו לבקר הוא מנהרת הטמפלרים. זוהי מנהרה תת קרקעית באורך של כ-350 מטרים שנבנתה על ידי מסדר הטמפלרים. המנהרה שנתגלתה בשנת 1994, חיברה בין המצודה הטמפלרית והארמון שבמזרח העיר עם הנמל במערבה. מטרת הקמת המנהרה טרם הוכרעה בוודאות, אך הסיור בה מאפשר נקודת מבט נוספת על חייהם של הצלבנים בארץ ישראל.

מסגד אל ג'זאר (המסגד לא נגיש).

קרנה של עכו ירד לאחר שהצלבנים עזבו אותה בסוף המאה ה-13, עד לבואו של דאהר אל עומר- שליט הגליל- באמצע המאה ה-18. דאהר השקיע רבות בעיר- הוא בונה מחדש את חומותיה ואף את ארמונו הפרטי. אחריו יגיע מושל נוסף, אחמד אל ג'זאר אשר ימשיך את פועלו. אחד מהמסגדים הגדולים ביותר בארץ והמסגד המרכזי בעכו הוא המסגד הזה שנבנה במחצית השנייה של המאה ה-18- בתקופת שלטונו של אל-ג'זאר. אל ג'זאר עצמו קבור שם וכן ישנה קווצה משיערו של מוחמד על פי המסורת המוסלמית. המסגד, כמו מבנים רבים בעכו העתיקה, הוקם על חורבותיו של מבנה מהתקופה הצלבנית, במקרה זה- כנסייה צלבנית. במבנה משולבות אבני שיש שהובאו מהריסות קיסריה הרומית. את המסגד, בעל הכיפה הירוקה הגדולה, ניתן לראות ממקומות רבים והחפצים בכך יוכלו גם להיכנס אליו. המסגד לא נגיש – ישנן מדרגות.

את ארוחת הצהריים תוכלו לאכול בעכו בזאר ובנמל הדייגים – מגוון קולינרי נרחב- תוכלו לבחור בין מסעדות חומוס ידועות, דוכני שווקים מיוחדים ומסעדות מאכלי ים על המים.

ראש הנקרה

שתי דקות על הרכבל התלול והקצר בעולם יובילו אתכם אל ראש הנקרה, נקרות יפהפיות שעוצבו בסלע הקירטון הלבן והרך על ידי הרוח והמים לאורך השנים. שביל קצר יוביל אתכם בין הנקרות שם תוכלו לחזות במים המכים בסלעים ויוצרים קולות ומראות מרהיבים. הנקרות למעשה התחילו כסדקים דקיקים שנוצרו עם תזוזות הסלעים. לאט לאט, עם השנים מי הים המלוחים והרוחות כרסמו והגדילו את הסדקים לכדי הנקרות שאנו רואים כיום. ניתן לומר, אם כן, כי צורתן ומראיתן של הנקרות משתנים מעט כל יום וכל שנה.

יחד עם הטבע, גם האדם השפיע על האזור. לאחר הירידה ברכבל תוכלו לראות מימינכם ומשמאלכם מנהרה חצובה בסלע. מנהרה זו נחצבה בתחילת שנות הארבעים תחת שלטונם של הבריטים שחיפשו לחבר בין מצרים ואזור הים התיכון לאירופה בעזרת רכבת. שנים בודדות פעלה הרכבת עד שבמרץ 1948 לוחמים של ההגנה פוצצו את הגשר המחבר בין שתי המנהרות על מנת למנוע מעבר של נשק וחיילים לבנוניים אל תוך ישראל.

לאחר הביקור באתר תוכלו להמשיך עם הכביש מעלה ולהגיע אל אחת מנקודות הגבול עם לבנון. מעבר לגדר שאליה תוכלו להגיע נמצא בסיס צה"לי ושטחי לבנון נמצאים מעבר אליו. תוואי קו הגבול הקיים היום הינו אותו תוואי של הגבול שהיה בין המנדט הבריטי בפלשתינה למנדט הצרפתי בלבנון. הקו הראשון, נקבע בשנות העשרים ואילו קו זה נקבע בשנת 2000 עם יציאת הכוחות הישראלים מלבנון. קו הגבול נמתח בין ראש הנקרה במערב ועד הר דב במזרח.

לאחר הביקור בראש הנקרה תוכלו לשים פעמיכם מזרחה מעט ולהגיע לפארק אדמית.

מערת קשת מערת קשת היא אחת התצפיות היפות בארץ נמצאות בסופו של שביל קצרצר היוצא מפארק אדמית שברמת אדמית. סופו של השביל בנקודה מיוחדת בה ניתן לראות הן את הקשת המפורסמת והן נוף עוצר נשימה של הגליל, חוף הים ואף רכס הכרמל.

זוהי אינה מערה טיפוסית אלא שרידים של מערה. הקשת הנראית בבירור הינה למעשה שריד לחלקה העליון של מערה שפתחה היה כלפי דרום. כפי הנראה, תקרתה של המערה נפלה עקב הכובד אך חלקה הקדמי נותר- וזוהי בעצם הקשת שאנו רואים. אגדה מקומית מספרת שתקרת המערה נפלה ולקחה עמה חבורת שודדים שנהגה לבזוז את עוברי האורח בנחל בצת שלמרגלותיכם.

אל המערה עצמה לא ניתן להיכנס, אך זהו אתר סנפלינג מוכר, והניתלים בין שמיים וארץ יורדים מן הקשת למטה.