עמק יזרעאל והסביבה

בנסיעתכם לכיוון צומת השומרים מדרום, תוכלו לראות משמאל את פסלו המפורסם של אלכסנדר זייד, שומר העמק המיתולוגי, רכוב על סוסתו ומשקיף אל עמק יזרעאל. אלכסנדר זייד נולד בסיביר ועלה ארצה בשנת 1904 בהיותו בן 18. אלכסנדר זייד היה ממקימי ארגון 'בר גיורא' ו'השומר'- שני הארגונים שלקחו על עצמם את השמירה על היישובים היהודים בתוקפת העליות הראשונות.

אלכסנדר ומשפחתו מגיעים לכאן ב-1926 לאחר תקופת מגורים בכפר גלעדי. כאן הוא מקבל מקק"ל את האחריות על שמירת האדמות בעמק. עם פרוץ המאורעות בשנות השלושים ומפעל ההתיישבות חומה ומגדל, זייד נמצא רבות בקשר עם אנשי קיבוץ אלונים שמוקם במסגרת הפרויקט. ב-11 ביולי 1938, בעת שהיה בדרכו לקיבוץ הנמצא בסמוך, נרצח על ידי בדואי משבט מקומי והוא בן 51. אלכסנדר הובא לקבורה בבית הקברות של אגודת השומרים ובדרכו האחרונה ליוו אותו מאות מחבריו ומכריו.

את הפסל המפורסם הנמצא בגבעת שיח' אברק, עיצב ויצר האמן המוכר דוד פולוס. לאחר הירצחו של זייד, פולוס – שהיה מכר של המשפחה, הציע להנציח את זכרו של זייד בפסל מיוחד. הוא התגורר כשנתיים אצל בית משפחת זייד ובשנת 1940 חנך את הפסל- שומר אדמות העמק רכוב על סוסתו ומשקיף אל נופי הסביבה. בחזית הפסל לוח ובו הכתוב "אלכסנדר זייד שומר בישראל".

לא רחוק מפסלו של אלכסנדר זייד נמצא האתר הארכיאולוגי בית שערים האתר הארכיאולוגי בית שערים , כאשר זייד עצמו היה זה שגילה את מערות הקבורה הקדומות הנמצאות במקום באחד משיטוטיו באזור. במקום התקיים ישוב יהודי בתקופה בית שני, מאוחר יותר שכנה בו הסנהדרין ובמאה השלישית נקבר כאן רבי יהודה הנשיא.

המשיכו את נסיעתם לכיוון בית לחם הגלילית. לאחר הפנייה שמאלה בצומת אלונים תוכלו להבחין כי אתם נוסעים בינות לעצי אלון ואלה רבים- זהו שריד כמעט יחיד ליער שהשתרע פה. אלוני התבור הרבים הם שנתנו לקיבוץ אלונים את שמו. היכנסו לבית לחם הגלילית ושימו לב לבתים הטמפלרים העתיקים הנמצאים משני צדי הרחוב הראשי. סעו ישר והגיעו לבית העם שנמצא במרכז המושבה.

בית לחם הגלילית

בית לחם הגלילית היא אחת משבע המושבות שהקימו הגרמנים הטמפלרים בארץ ישראל החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19. מקור הטמפלרים בדרום גרמניה, שם שני אנשים- כריסטוף הופמן וגיאורג דוד הרדג- מגבשים רעיון כי יש לחזור לימי הנצרות הראשונים ולהתכנס עם האל בירושלים. הם מאמינים כי בכל אדם נמצא המקדש הרוחני ומכאן השם טמפלרים- מהמילה Temple. את המושבה הראשונה שלהם הם מקימים בחיפה בשנת 1868 ולכאן הם מגיעים ב-1906.

בית העם, המבנה המרכזי במושבה, נבנה בשנות ה-20 ושימש כמקום כינוס ותפילה למתיישבים הגרמנים. לידו מבנה עגול הנראה מעט כמו מגדל שמירה- זהו למעשה מגדל המים של המושבה. בראש המגדל בריכה אשר מימיה הגיעו ממעיינות סמוכים ומכאן ירדו בכוח הכבידה אל הבתים.

מסביב לבית העם תוכלו לראות את בתיהם של הטמפלרים. קל להבחין במאפייני הבנייה הטמפלרית בארץ ישראל ברובם של הבתים: קומת מרתף ומעליה שתי קומות נוספות למגורים, מרפסת, חלונות עם תריסים, לעיתים גמלון או קשת מעל הכניסה לבית ועליהם חרוטה שנת בניית הבית ופסוק הלקוח מן המקורות. הבתים נבנו מאבן מקומית וכיום משמשים למגורים לתושבי בית לחם הגלילית.

יחסיהם של הטמפלרים עם היישוב היהודי נתון לחלוקה לשתיים. בתחילה, עם בואם, נרקמו יחסי מסחר וידידות בין שתי הקבוצות. ידוע כי היישוב היהודי נהנה מהקדמה והתרבות שהביאו עימם הטמפלרים וכי היו מקור פרנסה לגרמנים אשר מכרו להם חלב וגבינות למשל. שינוי ביחסם של היהודים והטמפלרים מתחיל ערב עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה. יחסם מתערער לגמרי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה וחל כמעט נתק בין שתי הקבוצות. סופם של הטמפלרים בארץ ישראל נעוץ במלחמת העולם השנייה תחת שלטונם של הבריטים כאשר הם מוגדרים כנתיני אויב. הבריטים מעזיבים את הטמפלרים וכיום צאצאיהם מתגוררים באוסטרליה ובדרום גרמניה.

לאחר נסיעה קצרה במושב בין בתי הטמפלרים, תוכלו לבקר בחוות דרך התבלינים הסמוכה. על מנת להגיע לחוות התבלינים, אחרי היציאה מהמושבה פנו שמאלה לדרך עפר והמשיכו איתה עד שתגיעו למגרש חניה גדול. חוות התבלינים הוקמה על ידי אבי ציטרשפילר ובה צוהר לעולם התבלינים וצמחי המרפא. תוכלו להסתובב בחנות, לטעום מהתערובות והחליטות המיוחדות, ללמוד על סגולותיהם השונות וליהנות מנוף השדות הנשקף ממנה.

מכאן, המשיכו בדרככם לכיוון ציפורי העתיקה- בירת הגליל בתקופה הרומית.

ציפורי העתיקה

ציפורי העתיקה היא פסיפסים מרהיבים, נופים יפהפיים, עיר רומית עם שלל מבנים, מקום מושבה של הסנהדרין והמקום בו נחתמה המשנה- כל זאת ועוד בציפורי.

ציפורי ידועה בתור אחת הערים הגדולות בתקופה הרומית והביזנטית. ציפורי, אשר נמצאת על גבעה ברום 289 מ' בגליל התחתון, מוזכרת בתלמוד כיושבת בראש ההר כציפור, ומכאן שמה. בפי יוסף בן מתתיהו, ההיסטוריון הנודע שחי בתקופה הרומית, ציפורי הייתה "פאר הגליל כולו". במאה השלישית לספירה חי כאן רבי יהודה הנשיא, כאן חתם את המשנה ולכאן העביר את הסנהדרין- בית הדין היהודי הגדול של אותה התקופה. גם בנצרות ציפורי תופסת מקום חשוב שכן כאן, על פי המסורת הנוצרית, היה ביתם של חנה ויהויכין- הוריה של מרים, אמו של ישו. ציפורי היא גם אחד האתרים העשירים ביותר בארץ בפסיפסים ובו למעלה מארבעים פסיפסים באיכות גבוהה.

האתרים המרכזיים בציפורי אשר תרצו לבקר בהם הם מבואת הכניסה ובה דגם של ציפורי וסרט קצרצר, בית חג הנילוס, הקארדו הראשי, בית דיוניסוס, בית הכנסת והתיאטרון.

בדגם של ציפורי תוכלו לראות את מבנה העיר הרומית-ביזנטית. בולט בדגם הוא התאטרון הפונה צפונה, הקארדו הנמשך מדרום לצפון, המבנים הנמצאים בקרבתו של הקארדו והדקומנוס וכן המצודה הצלבנית הניצבת בראש הגבעה.

החפירות הראשונות באתר נערכו בשנת 1931 ונמשכות גם כיום. המשלחות החופרות מגיעות מהארץ (אוניברסיטת תל אביב והאוניברסיטה העברית בירושלים) ומחוצה לה (פלורידה ומישיגן).

הקארדו

כמו ערים רומיות טיפוסיות אחרות, גם כאן ניתן למצוא את הרחוב הראשי שכיוונו צפון-דרום. הקארדו, לב העיר, היה הרחוב המרכזי. משני צדיו חנויות ומבנים ציבוריים ובמרכזו ניתן לראות את חריצי העגלות. רדו עם הקארדו דרומה והגיעו לבית חג הנילוס.

בית חג הנילוס

מבנה ציבורי מהתקופה הביזנטית המעוטר ב-12 רצפות פסיפס שונות. ניתן לראות בפסיפסים צורות גיאומטריות, דמויות אדם, בעלי חיים, צמחים ועוד. הפסיפס המרשים ביותר הוא הפסיפס הצפוני המתאר חגיגות הנערכות במצרים בעת גאות הנילוס, ומכאן שם המבנה. כמה מהדברים שניתן לראות: ראשית, מצד שמאל למעלה ישנה גברת המחזיקה סלסלה ובה שפע פירות- הדמות מייצגת למעשה את מצרים והשפע שניתן לה על ידי הנילוס. מימי הנילוס נראים בחלקו הימני של הפסיפס כיוצאים מפיה של חיה הולכת על ארבע. במרכז הפסיפס ניתן לראות את ה"נילומטר"- מד גובה מי הנילוס. ככל שמי הנילוס גבוהים יותר- כך יוכלו אנשי מצריים להשקות את הגידולים יותר ולזכות בשפע, ברכה ופריון.

השאלה הנשאלת היא כיצד חג הנילוס קשור לכאן? ייתכן וגם בציפורי הייתה חגיגה והודיה על היבולים והגידולים מאדמות העמקים שמקיפות את העיר והחגיגות התקיימו בחדרים אלו.

בסמוך לפסיפס המרכזי תוכלו לראות הסבר מעניין על אופן הכנת הפסיפסים.

בית דיוניסוס

במאה השלישית לספירה נבנה בית מידות מפואר זה ובו חדר אוכל/ טרקלין. שימו לב כי הפסיפס בטרקלין נמצא במרכז החדר וסביבו בשלושת הצדדים בצורת ח' מעין חלקים ריקים ללא עיטורים- זה היה המקום לספות ועליהן ישבו ואכלו או שתו יין. פסיפס זה מוקדש לאל דיוניסוס- אל היין במיתולוגיה היוונית. בכל אחד מן החלקים בפסיפס מתוארת סצנה אחרת הקשורה לדיוניסוס ולפולחנו. הדמות המפורסמת ביותר בפסיפס נמצאת במרכז החלק הצפוני ומכונה "המונה ליזה של הגליל". בעיני חוקרים רבים פסיפס זה הוא שיא אומנות הפסיפסים בארץ ישראל, הוא עשוי אבנים קטנות רבות ובעל מגוון צבעים רב. לפני שתצאו מבית דיוניסוס אל תפספסו את מתקן השירותים- מקרה נדיר של שירותים בבית פרטי. בתלמוד נאמר כי אחת מאמות המידה לעושר היא הימצאות בית כיסא בסמוך לשולחן.

הידעתם? פירושה של המילה טרקלין הוא שלוש ספות. זהו צירוף המילים טריי (שלוש) וקלניה (מיטה/ספה). זוהי מילה שמקורה ביוונית והיא אינה המילה היוונית היחידה ששולבה בשפה העברית. יחד איתה עוד מאות ואף אלפי מילים שולבו עוד בכתיבת התלמוד והשתרשו גם כיום בשפה העברית. כמו בבית דיוניסוס, בבתי עשירים באותה התקופה, בחדרים המרכזיים הוסיפו רצפות פסיפס בחלק שנותר אחרי מיקום הספות, כמו מעיין שטיחים המעטרים את הפסיפס.

התיאטרון

התיאטרון בציפורי נבנה בשלהי המאה הראשונה לספירה ובו 4,500 מושבים. כיום נשקפים ממנו הנופים של בקעת בית נטופה והרי הגליל העליון. בתקופה הרומית והביזנטית התאטרון היה סגור בקיר גבוה שלמעשה הסתיר את הנוף אך תרם לאקוסטיקה במקום. כאן נערכו מופעים מסוגים שונים ומידי פעם עדיין קם התאטרון לתחייה בזכות מופעים מודרניים שנערכים על במותיו.

בית הכנסת

זהו בית כנסת שנבנה בתקופה הביזנטית ונחשף בחפירה שנערכה במקום בשנת 1994. באולם התפילה של בית הכנסת פסיפס מרהיב ביופיו עם ציורים שונים המתארים סצנות מסיפורים מקראיים (למשל סיפור עקידת יצחק), גלגל מזלות, כתובות ביוונית וארמית ומוטיבים יהודיים שונים. המעניין בבית כנסת זה הוא כיוון פנייתו. שלא כמרבית בתי הכנסת הפונים לירושלים, בית הכנסת הזה פונה צפון מערבה ולא דרומה.

מאגר המים

מאגר המים, הנמצא מזרחית לציפורי, סיפק מים לתושבי העיר בין המאה ה-2 למאה ה-7 לספירה. המים אשר מילאו את המאגר הגיעו אליו בעזרת אמות מים שהתחלתן במעיינות האזור הכפרים משהד וריינה ליד נצרת וסופן כאן. נפח המאגר כ-4,300 מ"ק.